תנ״ך (כתיב המסורה)


ספר צפניה פרק א׳

 

 פרק ב׳ >>>
[1]

דבר־יהוה אשר היה אל־צפניה בן־כושי בן־גדליה בן־אמריה בן־חזקיה בימי יאשיהו בן־אמון מלך יהודה

[2]

אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם־יהוה

[3]

אסף אדם ובהמה אסף עוף־השמים ודגי הים והמכשלות את־הרשעים והכרתי את־האדם מעל פני האדמה נאם־יהוה

[4]

ונטיתי ידי על־יהודה ועל כל־יושבי ירושלם והכרתי מן־המקום הזה את־שאר הבעל את־שם הכמרים עם־הכהנים

[5]

ואת־המשתחוים על־הגגות לצבא השמים ואת־המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם

[6]

ואת־הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא־בקשו את־יהוה ולא דרשהו

[7]

הס מפני אדני יהוה כי קרוב יום יהוה כי־הכין יהוה זבח הקדיש קראיו

[8]

והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על־השרים ועל־בני המלך ועל כל־הלבשים מלבוש נכרי

[9]

ופקדתי על כל־הדולג על־המפתן ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה

[10]

והיה ביום ההוא נאם־יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן־המשנה ושבר גדול מהגבעות

[11]

הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל־עם כנען נכרתו כל־נטילי כסף

[12]

והיה בעת ההיא אחפש את־ירושלם בנרות ופקדתי על־האנשים הקפאים על־שמריהם האמרים בלבבם לא־ייטיב יהוה ולא ירע

[13]

והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את־יינם

[14]

קרוב יום־יהוה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יהוה מר צרח שם גבור

[15]

יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל

[16]

יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות

[17]

והצרתי לאדם והלכו כעורים כי ליהוה חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים

[18]

גם־כספם גם־זהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל־הארץ כי־כלה אך־נבהלה יעשה את כל־ישבי הארץ