תנ״ך (כתיב המסורה)
ספר זכריה פרק א׳
פרק ב׳ >>>| [1] | בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיה בן־עדו הנביא לאמר |
| [2] | קצף יהוה על־אבותיכם קצף |
| [3] | ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות |
| [4] | אל־תהיו כאבתיכם אשר קראו־אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם הרעים ולא שמעו ולא־הקשיבו אלי נאם־יהוה |
| [5] | אבותיכם איה־הם והנבאים הלעולם יחיו |
| [6] | אך דברי וחקי אשר צויתי את־עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו |
| [7] | ביום עשרים וארבעה לעשתי־עשר חדש הוא־חדש שבט בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־זכריה בן־ברכיהו בן־עדוא הנביא לאמר |
| [8] | ראיתי הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים |
| [9] | ואמר מה־אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה־המה אלה |
| [10] | ויען האיש העמד בין־ההדסים ויאמר אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ |
| [11] | ויענו את־מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל־הארץ ישבת ושקטת |
| [12] | ויען מלאך־יהוה ויאמר יהוה צבאות עד־מתי אתה לא־תרחם את־ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה |
| [13] | ויען יהוה את־המלאך הדבר בי דברים טובים דברים נחמים |
| [14] | ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה |
| [15] | וקצף גדול אני קצף על־הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה |
| [16] | לכן כה־אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה ינטה על־ירושלם |
| [17] | עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את־ציון ובחר עוד בירושלם |