| [1] | ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו |
| [2] | ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני־בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי־מואב ויהיו־שם |
| [3] | וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה |
| [4] | וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים |
| [5] | וימתו גם־שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה |
| [6] | ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי־פקד יהוה את־עמו לתת להם לחם |
| [7] | ותצא מן־המקום אשר היתה־שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל־ארץ יהודה |
| [8] | ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם־המתים ועמדי |
| [9] | יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה |
| [10] | ותאמרנה־לה כי־אתך נשוב לעמך |
| [11] | ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד־לי בנים במעי והיו לכם לאנשים |
| [12] | שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש־לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים |
| [13] | הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי־מר־לי מאד מכם כי־יצאה בי יד־יהוה |
| [14] | ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה |
| [15] | ותאמר הנה שבה יבמתך אל־עמה ואל־אלהיה שובי אחרי יבמתך |
| [16] | ותאמר רות אל־תפגעי־בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל־אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי |
| [17] | באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך |
| [18] | ותרא כי־מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה |
| [19] | ותלכנה שתיהם עד־בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל־העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי |
| [20] | ותאמר אליהן אל־תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי־המר שדי לי מאד |
| [21] | אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי |
| [22] | ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים |