| [1] | אל־תקנא באנשי רעה ואל־תתאו להיות אתם |
| [2] | כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה |
| [3] | בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן |
| [4] | ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים |
| [5] | גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח |
| [6] | כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ |
| [7] | ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו |
| [8] | מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו |
| [9] | זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ |
| [10] | התרפית ביום צרה צר כחכה |
| [11] | הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך |
| [12] | כי־תאמר הן לא־ידענו־זה הלא־תכן לבות הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו |
| [13] | אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך |
| [14] | כן דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת |
| [15] | אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו |
| [16] | כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה |
| [17] | בנפל אויביך אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך |
| [18] | פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו |
| [19] | אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים |
| [20] | כי לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך |
| [21] | ירא־את־יהוה בני ומלך עם־שונים אל־תתערב |
| [22] | כי־פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע |
| [23] | גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב |
| [24] | אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים |
| [25] | ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב |
| [26] | שפתים ישק משיב דברים נכחים |
| [27] | הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך |
| [28] | אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך |
| [29] | אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו |
| [30] | על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב |
| [31] | והנה עלה כלו קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה |
| [32] | ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר |
| [33] | מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב |
| [34] | ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן |