תנ״ך (כתיב המסורה)


ספר עובדיה פרק א׳

 

 
[1]

חזון עבדיה כה־אמר אדני יהוה לאדום שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח קומו ונקומה עליה למלחמה

[2]

הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד

[3]

זדון לבך השיאך שכני בחגוי־סלע מרום שבתו אמר בלבו מי יורדני ארץ

[4]

אם־תגביה כנשר ואם־בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם־יהוה

[5]

אם־גנבים באו־לך אם־שודדי לילה איך נדמיתה הלוא יגנבו דים אם־בצרים באו לך הלוא ישאירו עללות

[6]

איך נחפשו עשו נבעו מצפניו

[7]

עד־הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו

[8]

הלוא ביום ההוא נאם־יהוה והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו

[9]

וחתו גבוריך תימן למען יכרת־איש מהר עשו מקטל

[10]

מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם

[11]

ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילו ונכרים באו שערו ועל־ירושלם ידו גורל גם־אתה כאחד מהם

[12]

ואל־תרא ביום־אחיך ביום נכרו ואל־תשמח לבני־יהודה ביום אבדם ואל־תגדל פיך ביום צרה

[13]

אל־תבוא בשער־עמי ביום אידם אל־תרא גם־אתה ברעתו ביום אידו ואל־תשלחנה בחילו ביום אידו

[14]

ואל־תעמד על־הפרק להכרית את־פליטיו ואל־תסגר שרידיו ביום צרה

[15]

כי־קרוב יום־יהוה על־כל־הגוים כאשר עשית יעשה לך גמלך ישוב בראשך

[16]

כי כאשר שתיתם על־הר קדשי ישתו כל־הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו

[17]

ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש וירשו בית יעקב את מורשיהם

[18]

והיה בית־יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא־יהיה שריד לבית עשו כי יהוה דבר

[19]

וירשו הנגב את־הר עשו והשפלה את־פלשתים וירשו את־שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימן את־הגלעד

[20]

וגלת החל־הזה לבני ישראל אשר־כנענים עד־צרפת וגלת ירושלם אשר בספרד ירשו את ערי הנגב

[21]

ועלו מושעים בהר ציון לשפט את־הר עשו והיתה ליהוה המלוכה