| [1] | וידבר יהוה אל־משה לאמר |
| [2] | דבר אל־אהרן ואל־בניו וינזרו מקדשי בני־ישראל ולא יחללו את־שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה |
| [3] | אמר אלהם לדרתיכם כל־איש אשר־יקרב מכל־זרעכם אל־הקדשים אשר יקדישו בני־ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה |
| [4] | איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל־טמא־נפש או איש אשר־תצא ממנו שכבת־זרע |
| [5] | או־איש אשר יגע בכל־שרץ אשר יטמא־לו או באדם אשר יטמא־לו לכל טמאתו |
| [6] | נפש אשר תגע־בו וטמאה עד־הערב ולא יאכל מן־הקדשים כי אם־רחץ בשרו במים |
| [7] | ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן־הקדשים כי לחמו הוא |
| [8] | נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה־בה אני יהוה |
| [9] | ושמרו את־משמרתי ולא־ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם |
| [10] | וכל־זר לא־יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא־יאכל קדש |
| [11] | וכהן כי־יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו |
| [12] | ובת־כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל |
| [13] | ובת־כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל־בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל־זר לא־יאכל בו |
| [14] | ואיש כי־יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את־הקדש |
| [15] | ולא יחללו את־קדשי בני ישראל את אשר־ירימו ליהוה |
| [16] | והשיאו אותם עון אשמה באכלם את־קדשיהם כי אני יהוה מקדשם |
| [17] | וידבר יהוה אל־משה לאמר |
| [18] | דבר אל־אהרן ואל־בניו ואל כל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן־הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל־נדריהם ולכל־נדבותם אשר־יקריבו ליהוה לעלה |
| [19] | לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים |
| [20] | כל אשר־בו מום לא תקריבו כי־לא לרצון יהיה לכם |
| [21] | ואיש כי־יקריב זבח־שלמים ליהוה לפלא־נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל־מום לא יהיה־בו |
| [22] | עורת או שבור או־חרוץ או־יבלת או גרב או ילפת לא־תקריבו אלה ליהוה ואשה לא־תתנו מהם על־המזבח ליהוה |
| [23] | ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה |
| [24] | ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו |
| [25] | ומיד בן־נכר לא תקריבו את־לחם אלהיכם מכל־אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם |
| [26] | וידבר יהוה אל־משה לאמר |
| [27] | שור או־כשב או־עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה |
| [28] | ושור או־שה אתו ואת־בנו לא תשחטו ביום אחד |
| [29] | וכי־תזבחו זבח־תודה ליהוה לרצנכם תזבחו |
| [30] | ביום ההוא יאכל לא־תותירו ממנו עד־בקר אני יהוה |
| [31] | ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה |
| [32] | ולא תחללו את־שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם |
| [33] | המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה |