| [1] | ויהי דבר־יהוה אל־יונה בן־אמתי לאמר |
| [2] | קום לך אל־נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי־עלתה רעתם לפני |
| [3] | ויקם יונה לברח תרשישה מלפני יהוה וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה מלפני יהוה |
| [4] | ויהוה הטיל רוח־גדולה אל־הים ויהי סער־גדול בים והאניה חשבה להשבר |
| [5] | וייראו המלחים ויזעקו איש אל־אלהיו ויטלו את־הכלים אשר באניה אל־הים להקל מעליהם ויונה ירד אל־ירכתי הספינה וישכב וירדם |
| [6] | ויקרב אליו רב החבל ויאמר לו מה־לך נרדם קום קרא אל־אלהיך אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד |
| [7] | ויאמרו איש אל־רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על־יונה |
| [8] | ויאמרו אליו הגידה־נא לנו באשר למי־הרעה הזאת לנו מה־מלאכתך ומאין תבוא מה ארצך ואי־מזה עם אתה |
| [9] | ויאמר אליהם עברי אנכי ואת־יהוה אלהי השמים אני ירא אשר־עשה את־הים ואת־היבשה |
| [10] | וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה־זאת עשית כי־ידעו האנשים כי־מלפני יהוה הוא ברח כי הגיד להם |
| [11] | ויאמרו אליו מה־נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הולך וסער |
| [12] | ויאמר אליהם שאוני והטילני אל־הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם |
| [13] | ויחתרו האנשים להשיב אל־היבשה ולא יכלו כי הים הולך וסער עליהם |
| [14] | ויקראו אל־יהוה ויאמרו אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל־תתן עלינו דם נקיא כי־אתה יהוה כאשר חפצת עשית |
| [15] | וישאו את־יונה ויטלהו אל־הים ויעמד הים מזעפו |
| [16] | וייראו האנשים יראה גדולה את־יהוה ויזבחו־זבח ליהוה וידרו נדרים |