תנ״ך (כתיב המסורה)


ספר בראשית פרק ב׳

<<< פרק א׳ 

 פרק ג׳ >>>
[1]

ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם

[2]

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה

[3]

ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות

[4]

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים

[5]

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה

[6]

ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני האדמה

[7]

וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה

[8]

ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר

[9]

ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע

[10]

ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים

[11]

שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב

[12]

וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם

[13]

ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש

[14]

ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת

[15]

ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה

[16]

ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל

[17]

ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות

[18]

ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו

[19]

ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו

[20]

ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו

[21]

ויפל יהוה אלהים תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה

[22]

ויבן יהוה אלהים את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם

[23]

ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת

[24]

על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד

[25]

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו