| [1] | ויסעו מאילם ויבאו כל־עדת בני־ישראל אל־מדבר־סין אשר בין־אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים |
| [2] | וילינו כל־עדת בני־ישראל על־משה ועל־אהרן במדבר |
| [3] | ויאמרו אלהם בני ישראל מי־יתן מותנו ביד־יהוה בארץ מצרים בשבתנו על־סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי־הוצאתם אתנו אל־המדבר הזה להמית את־כל־הקהל הזה ברעב |
| [4] | ויאמר יהוה אל־משה הנני ממטיר לכם לחם מן־השמים ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם־לא |
| [5] | והיה ביום הששי והכינו את אשר־יביאו והיה משנה על אשר־ילקטו יום יום |
| [6] | ויאמר משה ואהרן אל־כל־בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים |
| [7] | ובקר וראיתם את־כבוד יהוה בשמעו את־תלנתיכם על־יהוה ונחנו מה כי תלונו עלינו |
| [8] | ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את־תלנתיכם אשר־אתם מלינם עליו ונחנו מה לא־עלינו תלנתיכם כי על־יהוה |
| [9] | ויאמר משה אל־אהרן אמר אל־כל־עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם |
| [10] | ויהי כדבר אהרן אל־כל־עדת בני־ישראל ויפנו אל־המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן |
| [11] | וידבר יהוה אל־משה לאמר |
| [12] | שמעתי את־תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו־לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם |
| [13] | ויהי בערב ותעל השלו ותכס את־המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה |
| [14] | ותעל שכבת הטל והנה על־פני המדבר דק מחספס דק ככפר על־הארץ |
| [15] | ויראו בני־ישראל ויאמרו איש אל־אחיו מן הוא כי לא ידעו מה־הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה |
| [16] | זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו |
| [17] | ויעשו־כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט |
| [18] | וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי־אכלו לקטו |
| [19] | ויאמר משה אלהם איש אל־יותר ממנו עד־בקר |
| [20] | ולא־שמעו אל־משה ויותרו אנשים ממנו עד־בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה |
| [21] | וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס |
| [22] | ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל־נשיאי העדה ויגידו למשה |
| [23] | ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת־קדש ליהוה מחר את אשר־תאפו אפו ואת אשר־תבשלו בשלו ואת כל־העדף הניחו לכם למשמרת עד־הבקר |
| [24] | ויניחו אתו עד־הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא־היתה בו |
| [25] | ויאמר משה אכלהו היום כי־שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה |
| [26] | ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה־בו |
| [27] | ויהי ביום השביעי יצאו מן־העם ללקט ולא מצאו |
| [28] | ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי |
| [29] | ראו כי־יהוה נתן לכם השבת על־כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל־יצא איש ממקמו ביום השביעי |
| [30] | וישבתו העם ביום השבעי |
| [31] | ויקראו בית־ישראל את־שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש |
| [32] | ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את־הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים |
| [33] | ויאמר משה אל־אהרן קח צנצנת אחת ותן־שמה מלא־העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם |
| [34] | כאשר צוה יהוה אל־משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת |
| [35] | ובני ישראל אכלו את־המן ארבעים שנה עד־באם אל־ארץ נושבת את־המן אכלו עד־באם אל־קצה ארץ כנען |
| [36] | והעמר עשרית האיפה הוא |