| [1] | דברי קהלת בן־דוד מלך בירושלם |
| [2] | הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל |
| [3] | מה־יתרון לאדם בכל־עמלו שיעמל תחת השמש |
| [4] | דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת |
| [5] | וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם |
| [6] | הולך אל־דרום וסובב אל־צפון סובב סבב הולך הרוח ועל־סביבתיו שב הרוח |
| [7] | כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת |
| [8] | כל־הדברים יגעים לא־יוכל איש לדבר לא־תשבע עין לראות ולא־תמלא אזן משמע |
| [9] | מה־שהיה הוא שיהיה ומה־שנעשה הוא שיעשה ואין כל־חדש תחת השמש |
| [10] | יש דבר שיאמר ראה־זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו |
| [11] | אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא־יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה |
| [12] | אני קהלת הייתי מלך על־ישראל בירושלם |
| [13] | ונתתי את־לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל־אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו |
| [14] | ראיתי את־כל־המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח |
| [15] | מעות לא־יוכל לתקן וחסרון לא־יוכל להמנות |
| [16] | דברתי אני עם־לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל־אשר־היה לפני על־ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת |
| [17] | ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללת ושכלות ידעתי שגם־זה הוא רעיון רוח |
| [18] | כי ברב חכמה רב־כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב |