| [1] | האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי |
| [2] | יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב |
| [3] | כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו |
| [4] | הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא |
| [5] | שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל |
| [6] | ה ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך |
| [7] | זכר ימות עולם בינו שנות דר־ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך |
| [8] | בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל |
| [9] | כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו |
| [10] | ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו |
| [11] | כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־אברתו |
| [12] | יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר |
| [13] | ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור |
| [14] | חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר |
| [15] | וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו |
| [16] | יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו |
| [17] | יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם |
| [18] | צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך |
| [19] | וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו |
| [20] | ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־אמן בם |
| [21] | הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם |
| [22] | כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים |
| [23] | אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם |
| [24] | מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר |
| [25] | מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה |
| [26] | אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם |
| [27] | לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת |
| [28] | כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה |
| [29] | לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם |
| [30] | איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם |
| [31] | כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים |
| [32] | כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו |
| [33] | חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר |
| [34] | הלא־הוא כמס עמדי חתום באוצרתי |
| [35] | לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו |
| [36] | כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב |
| [37] | ואמר אי אלהימו צור חסיו בו |
| [38] | אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה |
| [39] | ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל |
| [40] | כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם |
| [41] | אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם |
| [42] | אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב |
| [43] | הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו |
| [44] | ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־נון |
| [45] | ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל |
| [46] | ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת |
| [47] | כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה |
| [48] | וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר |
| [49] | עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה |
| [50] | ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו |
| [51] | על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל |
| [52] | כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל |