| [1] | כי־תצא למלחמה על־איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי־יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים |
| [2] | והיה כקרבכם אל־המלחמה ונגש הכהן ודבר אל־העם |
| [3] | ואמר אלהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על־איביכם אל־ירך לבבכם אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו מפניהם |
| [4] | כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם־איביכם להושיע אתכם |
| [5] | ודברו השטרים אל־העם לאמר מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו |
| [6] | ומי־האיש אשר־נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו |
| [7] | ומי־האיש אשר־ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן־ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה |
| [8] | ויספו השטרים לדבר אל־העם ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את־לבב אחיו כלבבו |
| [9] | והיה ככלת השטרים לדבר אל־העם ופקדו שרי צבאות בראש העם |
| [10] | כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום |
| [11] | והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך |
| [12] | ואם־לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה |
| [13] | ונתנה יהוה אלהיך בידך והכית את־כל־זכורה לפי־חרב |
| [14] | רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך ואכלת את־שלל איביך אשר נתן יהוה אלהיך לך |
| [15] | כן תעשה לכל־הערים הרחקת ממך מאד אשר לא־מערי הגוים־האלה הנה |
| [16] | רק מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לא תחיה כל־נשמה |
| [17] | כי־החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר צוך יהוה אלהיך |
| [18] | למען אשר לא־ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם וחטאתם ליהוה אלהיכם |
| [19] | כי־תצור אל־עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא־תשחית את־עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור |
| [20] | רק עץ אשר־תדע כי־לא־עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת ובנית מצור על־העיר אשר־הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה |