| [1] | ויאמר יהוה אל־שמואל עד־מתי אתה מתאבל אל־שאול ואני מאסתיו ממלך על־ישראל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל־ישי בית־הלחמי כי־ראיתי בבניו לי מלך |
| [2] | ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר יהוה עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח ליהוה באתי |
| [3] | וקראת לישי בזבח ואנכי אודיעך את אשר־תעשה ומשחת לי את אשר־אמר אליך |
| [4] | ויעש שמואל את אשר דבר יהוה ויבא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלם בואך |
| [5] | ויאמר שלום לזבח ליהוה באתי התקדשו ובאתם אתי בזבח ויקדש את־ישי ואת־בניו ויקרא להם לזבח |
| [6] | ויהי בבואם וירא את־אליאב ויאמר אך נגד יהוה משיחו |
| [7] | ויאמר יהוה אל־שמואל אל־תבט אל־מראהו ואל־גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב |
| [8] | ויקרא ישי אל־אבינדב ויעברהו לפני שמואל ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה |
| [9] | ויעבר ישי שמה ויאמר גם־בזה לא־בחר יהוה |
| [10] | ויעבר ישי שבעת בניו לפני שמואל ויאמר שמואל אל־ישי לא־בחר יהוה באלה |
| [11] | ויאמר שמואל אל־ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן ויאמר שמואל אל־ישי שלחה וקחנו כי לא־נסב עד־באו פה |
| [12] | וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם־יפה עינים וטוב ראי ויאמר יהוה קום משחהו כי־זה הוא |
| [13] | ויקח שמואל את־קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח־יהוה אל־דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה |
| [14] | ורוח יהוה סרה מעם שאול ובעתתו רוח־רעה מאת יהוה |
| [15] | ויאמרו עבדי־שאול אליו הנה־נא רוח־אלהים רעה מבעתך |
| [16] | יאמר־נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח־אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך |
| [17] | ויאמר שאול אל־עבדיו ראו־נא לי איש מיטיב לנגן והביאותם אלי |
| [18] | ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויהוה עמו |
| [19] | וישלח שאול מלאכים אל־ישי ויאמר שלחה אלי את־דוד בנך אשר בצאן |
| [20] | ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד וישלח ביד־דוד בנו אל־שאול |
| [21] | ויבא דוד אל־שאול ויעמד לפניו ויאהבהו מאד ויהי־לו נשא כלים |
| [22] | וישלח שאול אל־ישי לאמר יעמד־נא דוד לפני כי־מצא חן בעיני |
| [23] | והיה בהיות רוח־אלהים אל־שאול ולקח דוד את־הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה |